תרומה עג נדבת הלב 

ר"ח משנכנס אדר מרבים בשמחה תשע"ג.

אומרת הגמ', משנכנס אדר מרבים בשמחה.חודש אדר אפיונו פורים, אפיונו שמחה.

שמחה זו, מה עושה? מה ענינה של שמחה זו, מהיכן ולהיכן מביאה אותנו השמחה ?

ידועים דברי ר' נחמן ,מצוה גדולה להיות בשמחה.

אומרת הגמ' ויין ישמח לבב אנוש.מדברי הגמ' משתמע שהיין הינו אמצעי ע"מ להביא לידי שמחה, כן משמע מדברי הגמ' שהשמחה עליה מדובר הינה שמחת הלב, שכן יין ישמח לבב אנוש, היין מביא לידי שמחת הלב.מה היא שמחת הלב?

בחגי ישראל מצווה האדם, ושמחת בחגך והיית אך שמח.חגי ישראל, מהותם שמחה(לא כך בשבת), שמחת ההצלה, שמחה על היציאה מצרה לרווחה.בחודש אדר, השמחה גדולה יותר, שמחה זו איננה רק שמחת ההצלה, שמחת היציאה מצרה לרווחה.השמחה בפורים הינה ונהפוך הוא, לא רק הצלה אלא אף ונהפוך הוא, עם ישראל, מנשלט הופך להיות שליט, יתר על כן, לא רק שליט אלא מביא לידי מציאות בה וכל עמי הארץ מתיהדים, ישנה השתוקקות ליהדות.

השמחה אותה עלינו לחוות בחודש אדר, הינה השמחה אשר הייתה בימי אחשורוש, אך לא רק השמחה דאז.השמחה היום, על ההצלה דאז, ענינה שמחה המפרסמת מציאות אשר ניתן להגיע אליה בכל זמן וזמן.בכל עת ועת ניתן להגיע לידי הצלה כאז גם היום.

חודש אדר הינו זמן המסוגל לשמחה, כך גם מועדי ישראל אשר מצווים אנו ושמחת בחגך.

בפרשת תרומה אומרת התורה וידבר יהוה אל-משה לאמר.  ב דבר אל-בני ישראל ויקחו-לי תרומה  מאת כל-איש אשר ידבנו לבו תקחו את-תרומתי.  ג וזאת התרומה אשר תקחו מאתם  זהב וכסף ונחשת.  ד ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים.  ה וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים.  ו שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים.  ז אבני-שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן.  ח ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.

מס' דברים המצריכים הבהרה, דברים אשר דיו רב נשפך להסברם.

התורה מצווה ויקחו לי תרומה ובהמשך נוקטת התורה בלשון איש אשר ידבנו ליבו, לשון נדבה.התורה מפרטת המרכיבים אשר ינתנו כתרומה לבנית המשכן ומסיימת  ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.היה צריך להיכתב בתוכו ולא בתוכם.

היות הצורך בעשיה, בבניה המצריכה אמצעים, יש צורך בשיתוף הציבור.בהשתתף הציבור כולו הרי הנעשה הינו של כלל הציבור.הלקיחה ענינה הוראת הצורך, החיוב בדברים הנצרכים.יש אשר יגיע הדבר ע"י לקיחה בעל כורח הנותן, יש לקיחה אשר הינה בהתנדבות הנותן.התנדבות הנובעת מהכרת הצורך והחשיבות של העשייה.אומרת התורה מאת כל-איש אשר ידבנו לבו תקחו את-תרומתי.הלקיחה הינה מאיש אשר הנלקח ממנו כנדבה תהיה בעיניו.

נדבה זו צריך שתהיה נדבת הלב.אומר ר' נתן, " המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל, זהו בחינת זהב וכסף ונחשת. ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים.וערת אילם מאדמים וערת תחשים ועצי שטים.שמן למאר בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים.  ז אבני-שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן, שהביא כל אחד ואחד כפי הנקודה הטובה שלו, הם בחינת גונין עילאין כדברי הזהר, צבעים עליונים שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל.

או' ר' נתן כל אדם צריך שנתינתו תהיה נידבת הלב, נידבת הלב הינה מהותו של כל אחד ואחד.נידבת לב, מגיע מברור הטוב שיש בכל אדם.כל אדם הינו בחינה שונה, זהב, כסף נחושת וכו'.בהתאסף כל לבבות האדם, כל לבבות עם ישראל, אזי ייבנה המקדש.בהילקח התרומה, יש הנותן בעל כורחו, יש הנותן את מהותו, מהות שורש נשמתו, נידבת

ליבו.בהינתן שורש נשמתו אזי מגיע לידי ושכנתי בתוכם

בשיר השירים נאמר שחורה אני ונאוה, בנות ירושלם.שחורה אני - במעשה העגל, נאוה אני- במלאכת המשכן.במעשה העגל חיבור עם ישראל לא היה חיבור של נדבת הלב, חיבורם היה בחינת התפרקות.אומרת התורה, במעשה העגל ויאמר אלהם, אהרן, פרקו נזמי הזהב, אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם; והביאו, אלי.ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב, אשר באזניהם; ויביאו, אל-אהרן.העם מביא נזמי הזהב, נזמי הזהב אשר בחינתם נזם זהב, באף חזיר.מציאות המורה לחיצוניות ואיננה מורה למהות שורש הלב.מציאות זו של ויתפרקו, כל-העם, את-נזמי הזהב מציאות של נזם זהב, באף חזיר, זוהי בבחינת שחורה אני.במלאכת המשכן בהביא העם, נאמר מרבים העם להביא, מדי העבדה למלאכה, אשר-צוה יהוה לעשת אתה, זוהי בחינת  ונאוה.בהביא העם את נידבת ליבו, הרי איננה מוגבלת, יש צורך להגבילה.

חודש אדר הינו חודש השמחה, חודש חיבור האדם אל נשמתו אל שורש מהותו, מהותו אשר בה מתקיימת הבחינה של ושכנתי בתוכם.

שבת שלום

דויד לקסאמת